"האמת המזעזעת" על הפצצות בבגדד 1950-1951
בספרו החדש "שלושה עולמות: זיכרונותיו של יהודי ערבי" הזכיר שליים כי סוכנים ציוניים מהמוסד הם אלו שתכננו וביצעו את ההפצצות בבגדד.
בספרו החדש "שלושה עולמות: זיכרונותיו של יהודי ערבי" הזכיר שליים כי סוכנים ציוניים מהמוסד הם אלו שתכננו וביצעו את ההפצצות בבגדד.
שליים ציין כי הכיבוש הישראלי, לאחר האסון של 1948, רצה להביא יהודים מכל העולם לישראל בכל מחיר, מה שגרם לו לבצע את ההפצצות הללו כדי לאלץ את יהודי עיראק לעזוב את ארצם, כי הם עשו זאת לא להרגיש בטוח בו, ולעבור לפלסטין.
חלק גדול מיהודי עיראק סירב ללכת לחיות כמתנחלים בפלסטין, אך ההשלכות של ההפצצות הללו הקלו על יציאתם מעיראק ללא חזרה.
משפחת אבי שליים היא אחת המשפחות היהודיות שנאלצו לעזוב את עיראק לאחר ההפצצות הללו.
שליים מספר שמשפחתו הייתה אחת ממשפחות הנשים המפורסמות בעיראק, שכן אביו היה איש עסקים עשיר מאוד, וביתם הגדול היה מלא במשרתים, ואמו הייתה אחת היפות של המדינה.
אבי שליים אומר כי הפרויקט הציוני היכה מכה אנושה למעמד שהיהודים נהנו בו בעולם הערבי.
חופר את זיכרונות הילדות שלו 70 שנה מאוחר יותר, שליים, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת אוקספורד והיסטוריון בולט, מבין שיחסיו המוקדמים עם ישראל הוגדרו על ידי תסביך הנחיתות שלו. הסיבה לכך היא שהספרדים, היהודים שהגיעו מארצות ערב, זכו לזלזל בעיני האשכנזים, כלומר היהודים שהגיעו מאירופה.
לדבריו, ההפצצות הללו גרמו לכ-110,000 יהודי עיראק לעזוב את המדינה, מתוך 135,000.
הוא הוסיף כי הפלסטינים לא היו הקורבנות היחידים מהקמת ישראל ב-1948, אלא שהפרויקט הציוני היכה מכה אנושה למעמד שהיהודים זכו לו בארצות ערב, שכן הפך אותם מאזרחים מקובלים לחמישית.
מה שהציג שליים בזיכרונותיו הוא "כתב אישום הרסני, שאין ספק שישאיר חלק מהקוראים במצב של רתיעה".
שליים סבור שהתנועה הציונית, שהיא מרכזית באירופה ובישראל, גם מעמיקה את התהום בין ערבים ליהודים, וגם בין ישראלים לפלסטינים, בין עברית לערבית ובין יהדות לאסלאם.
יחד הם פעלו למחיקת מסורת ארוכה של "פלורליזם, סובלנות דתית, קוסמופוליטיות ודו קיום. מה גם שהציונות הסיתה אותנו לא לראות זה את זה כבני אדם".
בספר נכתב: "אבי שליים מודה שרוב הישראלים, כולל משפחתו שלו, מתרעמים על הקביעה של ישראל כ'מדינת אפרטהייד', ובכל זאת הוא רואה בזה בדיוק".
